לצייר צלילים

איך אני רואה שירה?

רגע של סיפור אישי לפני שנצלול אל צבעים וצלילים.

למי שלא יודע/ת עליי, אני מלמדת פיתוח קול כבר מ-2010, וצברתי נסיון רב מאוד במהלך השנים, אבל גם איבדתי משהו באותן השנים, בהדרגה ובאיטיות רבה - את הראייה שלי. 

יש לי מחלה גנטית בשם רטיניטיס פיגמנטוזה שגורמת לניוון הדרגתי של תאי הרשתית בעיניים ועלולה להוביל לעיוורון מוחלט.

המחלה נתנה את אותותיה אצלי בשנת 2008, כשהייתי בלהקה צבאית, אך עוד לא הייתה מאוד מורגשת, והתבטאה רק בקושי קל מאוד לראות בחושך. 

במהלך השנים העוקבות, הקושי לראות בחושך הלך וגדל, ועם הזמן הפך לעיוורון לילה, משהו שלא הורגש בשיעורי הקול שהעברתי שהיו כמובן בתאורה מלאה, אבל כן הורגש בהופעות שלי, כשנעזרתי בליווי לבמה, או כשהפסקתי לראות את הקהל, וללמוד להרגיש אותו במקום. 

ככל שהזמן עבר, התחלתי להרגיש את הניוון גם בשעות היום. למעשה, המשמעות של ניוון רשתית היא אובדן של שדה הראייה, מה שאומר שלאט לאט זה מכרסם את דרכו ליכולת ההתמצאות במרחב, להתניידות ואפילו לזיהוי פנים ותמונות. והראייה שלי הפכה לצינורית ומצומצמת יותר ויותר משנה לשנה, שינוי שיכולתי להבחין בו רק בדיעבד, כשנזכרתי איך ראיתי פעם, מאחר והמחלה כל כך הדרגתית, ממש בקלות אפשר לא לשים לב לשינוי בראי היום יום.

היום (2021) הראייה שלי מצומצמת מאוד, ולמרות שאני עוד רואה בחדות מסוימת, אני רואה נקודה קטנה של מידע ויזואלי מולי וצריכה ״לסרוק״ את כל המרחב כדי להבין את התמונה המלאה, מה שלא תמיד מאפשר לתפוס את המרחב. זה דומה להרכבת פאזל שחלקיו לא תמיד מתחברים לכדי תמונה מלאה. 

 

ולמה אני מספרת לך את זה?

 

כי כמו הקלישאה - החושים האחרים באמת מתחדדים. 

לא, השמיעה שלי לא הפכה לכזו של גיבורי על, אבל הקשב - עבר מהפך. 

אמנם אני לא יכולה לקרוא תווים ואקורדים במהירות ובקלות שבה יכולתי בעבר, אבל אני יכולה ללמוד את המוזיקה מאוד מהר כי הזכרון השתפר פלאים בזכות המצב. אמנם אני לא רואה ניואנסים בקלות כמו אחרים, אבל הקשב התחדד כל כך שאני מסוגלת לזהות ניואנסים קוליים ושגיאות בהפקה הקולית גם בעיניים עצומות. 

והטיפ שאני רוצה לתת לך היום מחולק ל-2 אלמנטים שמבוססים על מה שלמדתי מהמסע עם הראייה שלי: 

רעות לוי זמרת 13

קשב בעיניים עצומות

לפעמים ויזואליות באמת מפריעה לנו להתמקד בדברים הנכונים להתקדמות שלנו, וזה משהו שלמדתי על בשרי. 

אמנם אני לעולם לא אפסיק לרצות לראות, כי יש המון דברים יפיפיים בעולם, אבל למדתי גם את היתרונות שבלעצום עיניים, ופשוט להקשיב. 

היכולת לזהות ניואנסים באיכויות הצליל, להקשיב לזמרים/ות ולעצמך בצורה נקייה או לחוש במודעות את הגוף שלך בזמן השירה, הן מיומנויות חשובות לאין שיעור לזמרים וזמרות, שעליהם ארחיב במאמר הבא שלי.

בינתיים, מזמינה אותך להתנסות בהקשבה עם האוזניים בלבד, בחידוד השמיעה המוזיקלית וחיפוש ניואנסים בהפקות הקוליות של הזמרים/ות המהווים עבורך מודל לחיקוי, וכן בשירה עם עיניים עצומות תוך התבוננות פנימית באיברי השירה שלך - מה קורה ללסת? לפה? לגרון? לצוואר? לסרעפת ושרירי התמיכה? לחך הרך? כל מידע שאפשר לדלות מהסיטואציה יכול לעזור לך לפתח את הקול שלך ולפתור בעיות קוליות. 

לשיר כמו פיקאסו

עוד פרט טריוויה עליי זה שנהגתי לעסוק בציור, פיסול ועיצוב גרפי, ונושאי האסתטיקה והאמנות תמיד נשארים איתי, לא משנה מה אני רואה ומה לא, וזה מלווה אותי מאוד בשירה. אני נוהגת להנחות את התלמידים/ות שלי לחשוב על השיר אותו הם מבצעים כציור, ועל תהליך פיתוח הקול כהרחבת פלטת הצבעים שלהם/ן.

איך שאני רואה את זה, בתהליך פיתוח הקול אנחנו עובדים בהתחלה עם כמה צבעי יסוד בסיסיים - סאונדים נייטרליים, בריאים, עם הנחיות פשוטות שאנו רוצים להוסיף לפלטת הצבעים ולארגז הכלים שלנו, לדוגמא - צבע קול מלא לעומת צבע אוורירי ורך, צבע קול עמוק לעומת שטוח, צבע קול מלא בויברטו לעומת צבע צלול ונקי יותר ועוד…

ככל שאנו מתקדמים בתהליך, המטרה שלנו היא לצבור עוד סאונדים והפקות קוליות = צבעים קוליים כדי שהגשת השיר שלנו תוכל להיות יותר ויותר מדויקת למסרים ולרגשות שאנו רוצים להעביר. 

אני אוהבת לחשוב על הציור שאני מציירת בשירה, באותה מידה שאני אוהבת לחשוב על הסיפור שאני מספרת - צבע קולי מסוים ייצג בצורה טובה יותר מסר אחד, וצבע קולי אחר יעשה את העבודה למסר אחר. ואנחנו יכולים גם לערבב בין צבעים קוליים ולייצר מתוכם משהו חדש, שמתאים למסר נוסף, כמו שאדום ולבן ביחד יצרו צבע ורוד, שנותן גוון מסוים לציור, שונה לגמרי מהגוון האדום או הלבן לבדו. 

בצורה כזו, אנו יכולים ליצור ביצוע מלא עניין וגיוון שהופך את השירה לייחודית הרבה יותר. 

דוגמאות לביצועים שכאלו וטבלה של כלים / צבעים להגשת שיר אפשר למצוא במאמר המצורף כאן

 

כך או כך, מדי פעם נחמד לעצום את העיניים ולצייר את המוזיקה הפנימית שבוקעת ממך, בסופו של עניין, הכי חשוב זה להביע את עצמך בצורה אותנטית שממלאת אותך, משם הדרך לגעת באחרים פשוטה יותר.

 

שיהיה בהצלחה!