להתאמן ״על יבש״
הרבה אנשים חווים מתחים קוליים שהם לא לגמרי מודעים אליהם, צרידויות כרוניות וכד׳. למעשה, גם אלו שלא - לא תמיד מודעים לאיכות שירתם, להרגלים שעליהם לשמר או לשפר, ולאיך הם נשמעים ״מבחוץ״.
לשם כך אפשר להיעזר באימון ״על יבש״.
מה הכוונה?
הכוונה לאימון שקט, ללא הפקת צליל, אך כן עם כוונה להפיק אותו.
זהו למעשה תרגול של שירה ללא השירה, חוויה מעניינת, משונה ויעילה להפליא שיצא לי להיתקל בה כשהייתי זמרת בלהקה צבאית.
מיד אחרי הטירונות נשלחנו לקורס קצרצר שכלל מגוון סדנאות לשיפור הטכניקה הקולית, הפרפורמנס ועוד…
באחת הסדנאות עם אוהד חיטמן האגדי, עבדנו על תרגילי קול, ואני לא אשכח איך בתחילת התרגול הוא ביקש מאיתנו לנשום נשימה עמוקה ואיטית מהאף, כאילו אנחנו רוצים להריח פרח. ואז הוא ביקש מאיתנו לשיר - אבל בלי לשיר. הוא נתן צליל והוא ביקש מאיתנו לדמיין את עצמנו שרים אותו. הוא נתן תרגיל וביקש - שוב, את אותה הבקשה. ואז הוא ביקש שנדמיין את עצמנו שרים שיר.
אני אדם צייתן סה״כ אז מילאתי את הבקשות,, למרות שבזמנו לא הבנתי מה אנחנו עושים.
אבל הפלא ופלא - אחר כך, כשהגענו לשלב של לשיר צלילים ותרגילים - הרגשתי שאני כבר מחוממת. שהקול שלי מוכן ומזומן לפעולה.
זה הדהים אותי. איך? לא שרתי!
בדיעבד הבנתי שלא חייבים לשיר בקולי קולות כדי לשפר את הטכניקה שלנו. השרירים שלנו עובדים גם כשאנחנו לא מפיקים צליל של ממש. מיתרי הקול נסגרים גם אם לא באמת הוצאנו צליל, רק מעצם ההתכווננות, מעצם הנשימה וההחזקה של האוויר, מיתרי הקול מתחברים לכדי הפעולה, וזו דרך נפלאה לעבוד על חיזוק - ובעיקר על מודעות לשליטה בגרון שלנו.
אפשר לעבוד גם על הרחבת הגרון בזמן החיבור בין מיתרי הקול - לדמיין שאנו שרים ובמקביל לחשוב על הגרון מרווח, רחב, פתוח ומשוחרר.
אפשר להתאמן על תרגילים משיעורי הקול, או להקשיב להקלטות משיעורי פיתוח הקול בזמן שאנחנו מנסים במקביל להתבונן באיברי השירה שלנו - פה, גרון, חך, איברי הפנים, איברי התמיכה… לנסות לשים לב למתחים אם קיימים, לשחרר אותם - אלו דברים שקל יותר לעשות כשלא מופק צליל.
זו דרך נפלאה להתחיל לשנות את ההרגלים הרעים שלנו, שלא ״מאיימת״ עלינו פסיכולוגית כי הרי לא מופק צליל. מין שלב ביניים נוח שכזה לעבודה הטכנית, לפני שאנחנו מנסים ליישם גם במהלך הפקת הצליל.
האימון על יבש הוא גם דרך טובה להתאמן במהלך צרידות, כשלא באמת רוצים להעמיס על הגרון. אני תמיד ממליצה בחום לתלמידים עם פציעה קולית לעבוד ללא צליל, לדמיין את עצמם שרים בצורה משוחררת (ונותנת הנחיות אישיות רלוונטיות לכל אחד לפי ההרגלים הלא בריאים שלו/ה) ורק אחרי זמן מה לעבור לשירה, כדי לא להעמיס על הגרון.
לסיכום, כמה הנחיות והמלצות לתרגול השקט:
-
להתאמן על נשימה נמוכה ותרגול מנגנון התמיכה לפני האימון השקט
-
לנגן צליל על הקלידים (אפשר באפליקציה) שנמצא באזור הדיבור - נע בין לה ל-רה אצל רוב האנשים. לדמיין אותו מושר נקי, צלול, עם גרון פתוח, לסת ולשון משוחררים, פה מרווח והדהוד נעים בפנים.
-
לעשות את התרגיל על כל 5 התנועות - A E I O U
-
לחזור על התרגול - הפעם בצלילים גבוהים יותר ונמוכים יותר
-
לדמיין את עצמנו שרים תרגילי קול לאורך כל המנעד - בגרון פתוח ומשוחרר כמו בהנחיות בסעיף 2. אפשר לדמיין את הצלילים מושרים בסאונד ובאנרגיה שאנו רוצים אותם ולהתבונן באיברי הפנים, הלוע, הגרון והתמיכה כדי לראות מה קורה להם ולנסות להשתמש ב״זכרון שריר״. אפשר בשלב הזה לנסות לשיר את תרגיל הקול לאחר שניסינו להשתמש בזכרון השריר, ולחזור חלילה לאימון על יבש ככה שמפעם לפעם מדייקים ומשפרים את בריאות הטכניקה ושרים נכון יותר, משוחרר יותר, מאומץ פחות.
-
לחזור על התרגיל - הפעם בעבודה על שיר. בכל מקום שאנו נתקלים בקשיים, לעצור ולדמיין את עצמנו שרים בצורה שאנחנו שואפים אליה, לנסות להביא את הגוף למקום הזה גם כשחוזרים לשיר בקול.
-
ממליצה כמובן להקשיב לשיעורי פיתוח הקול המוקלטים שלך ולהפיק לקחים, להתאמן על יבש תוך כדי הקשבה להערות שהמורה נותנ/ת, ואחר כך (אפשר גם ביום אחר) להתאמן בקול רם.
בנוסף, בהקשבה להקלטות מהשיעורים קל יותר לפתח מודעות והבנה עמוקה יותר של החומר הנלמד בשיעור.
כך או כך, השירה ״על יבש״ יכולה לתרום לכל אחד, בכל שלב, והיא גם פתרון מצוין כשעייפים או כשאין זמן / פרטיות / תנאים מספקים לאימון רגיל.
ממליצה בחום לשלב הקשבה ודמיון בתהליך פיתוח הקול שלכם, וכרגיל - אני כאן לכל שאלה ובקשה!
