סגירת מיתרים

המונח ״סגירת מיתרים״ מתייחס לקרבה בין מיתרי הקול בזמן הרטיטה, משמע, במהלך הפקת הקול. 

בתהליך הפקת קול תקין, מיתרי הקול נצמדים אחד לשני ורוטטים יחד. זו הפקת קול בריאה והסאונד המתקבל הינו צלול, נעים ונוכח.

כאשר אנו נתקלים באתגר קולי מסוג כזה או אחר (כאשר הנפוץ מביניהם הוא מעבר בין רגיסטרים - ראו בהמשך), זה מאוד נפוץ לחוות קושי בסגירת מיתרים, ובמקרה זה נוכל למצוא שתי תופעות שכיחות: 

 

סגירת מיתרים חלשה

במצב זה, מיתרי הקול מתקשים להיצמד אחד לשני, לחץ האוויר המגיע מהריאות עוצמתי מדי, כך שנוצר מרווח ביניהם בזמן הרטיטה. 

עודף האוויר העובר בין מיתרי הקול מייצר סאונד אוורירי, לוחש, עדין ושקט. 

 

פתרונות אפשריים:

★ לדמיין מעצור לאוויר, שימוש בתמיכה; חריקה - זקן מתרומם מכסא

במאמץ/עצירות; וואקום - P; קריאה למישהו מרחוק - !AH ;Hey ״מאנפף״ / נגעל. 

★ איזון לנטייה לצעקה - לדמיין גרון פתוח ורחב, לשחרר מחנק וכיווץ. WOO/WEE - לונה פארק;

HA ,HO בפיהוק; סאונד טמבלי ו״שמן״; 

★ סגירה בריאה - תחושה של גרון פתוח וצליל מהדהד, תמיכה; תרגיל: ברבור.